השיטה הפשוטה והמקובלת ביותר היום למדידת השמנה היא מדד מסת הגוף
(BMI -Body Mass Index) - זהו מדד המציין את היחס בין משקל הגוף לגובהו באדם מבוגר. הוא משמש ככלי ראשוני ופשוט לקביעת מצב עודף המשקל. מדד זה הומצא במאה ה-19 על ידי המתמטיקאי והסטטיסטיקאי הבלגי אדולף קוולטט, במהלך קורס פיזיולוגיה שהעביר באוניברסיטה. הוא אומץ בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת כתקן רפואי למדידת השמנה ובשנות ה-90 נקבע "מדד מסת הגוף" כתקן הבינלאומי בתחום, שגם ארגון הבריאות העולמי (ה-WHO) משתמש בו. הוא זכה לכזאת פופולאריות בין השאר בשל היותו מדד אמין בכל טווח של משקל,(גם במשקלים קיצוניים) הוא מחושב כמשקל גוף בק"ג חלקי גובה (במטר) בריבוע. לדוגמא אם אדם גובהו 165 ומשקלו 55 ה BMI שלו יהיה 20.2
דרגות ה BMI
מתחת ל 18.5 - הרזיה מסוכנת
18.5- 24.9 משקל גוף נורמאלי
25- 29.9 עודף משקל, השמנה קלה
30- 34.9 השמנה בינונית
מעל 35 נדבר על morbid obesity
המוזר הוא שלמרות היות מדד זה המדד המקובל בתוך הממסד הרפואי, הרי שבשורה התחתונה הוא מדד שאינו באמת משקף בריאות ואף אינו מדויק כמדד להשמנה.
חסרונו העיקרי נעוץ בכך, שאינו לוקח בחשבון את מבנה הגוף ובעצם אינו מהווה מדד נכון לגבי מסת השומן ופיזורה בגוף.
היום אנחנו יודעים שמה שחשוב יותר ממשקל הגוף הוא דווקא אופן פיזורו של השומן בגוף.
הבעיה העיקרית במדד זה שהוא מודד את הפרופורציות של משקל הגוף ולא את שומן הגוף. זו גם הסיבה שהרבה אתלטים מקצוענים נחשבים באופן טכני כמצויים ב"עודף משקל / השמנה", לפי מדד זה, למרות שבעצם יש להם מעט שומן בגופם.
אם אנחנו חושבים על השמנה כעודף של שומן הגוף (כך הרי מרביתנו חושבים) הרי שמדד ה BMI מעורר תהיות.
אי אפשר לדון במדד זה מבלי להתייחס למונחי המפתח הידועים "השמנת אגס והשמנת תפוח" המתייחסים דווקא לאופן פיזור השומן בגוף. הם הופכים משמעותיים יותר כאשר אנחנו פוסחים על הצד האסתטי של ההשמנה ונוגעים בצד הבריאותי שלה. והבריאות שלנו אינה מושפעת רק מכמות השומן שלנו או מכמה אנחנו שוקלים אלא גם ואולי בעיקר ממיקומו של השומן בגופנו. אנשים הנוטים לצבור שומן בעיקר באזור הירכיים והעכוז נחשבים לבעלי צורת אגס, ואילו אלה הצוברים שומן במיוחד באזור הבטן נחשבים לבעלי צורת תפוח. אנשים עם צורת אגס מרכזים את עודף המשקל מתחת לקו המותניים ויש להם פחות סיכון לפתח מחלות כמו סוכרת, לב, שבץ מוחי ויתר לחץ דם בהשוואה לאנשים עם מבנה גוף בצורת תפוח. אנשים עם מבנה גוף בצורת אגס נוטים לאבד משקל בחלק העליון של גופם, כך שצורת גופם לא משתנה בהרבה בעת הירידה במשקל ואילו אלו עם השמנת התפוח נוטים לאבד את משקלם מאזור הבטן.
לאחרונה מתבססת ההנחה כי לריכוז השומן באזור הבטן מעבר להשמנה הכוללת, יש השפעה רבה על התחלואה. מצאו, שליחס בין היקף המותן/ירך ( (W/Hולמידת היקף המותן יש השפעה רבה על התפתחות מחלות לב וכלי דם. מאידך מדד BMI (מדידת מסת הגוף ) לא מצליח להוות מדד מנבא לתחלואה זו. רקמת השומן ניתנת לחלוקה לשתי תת קבוצות - רקמת שומן תת עורית ורקמת שומן בטנית - העמוקה. שכיחות ההשמנה באזור הבטן כפי שהיא באה לידי ביטוי על ידי היקף המותנים עולה בשנים האחרונות, הערכות ממחקרי התזונה בארה"ב מראות כי חלה עליה של 28% בגברים ו- 18% בנשים בין השנים 1988-1994 ל- 1999-2000. עליה זו נמדדה גם בארצות אירופאיות שונות והנה מעבר לעליה המצופה ב BMI.
46% מאוכלוסיית ארה"ב בעלת היקף מותניים פתולוגי (כזה ש...), 34% מאוכלוסיית ספרד, 31% מאוכלוסיית איטליה , 26% מאוכלוסיית צרפת, 27% מאוכלוסיית בריטניה, 20% אוכלוסיית גרמניה 30-40% מאוכלוסיית ישראל.
מבין המאפיינים הדמוגרפים ניתן להתרשם כי ההשמנה הביטנית שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים (בגילאים מעל 50 שנה), במעשנים ובאוכלוסיות ממעמד סוציו אקונומי נמוך. עליה זו בממדי ההשמנה הבטנית מלווה בעליה בממדי סוכרת סוג 2 , הפרעות בשומני הדם ומחלות לב וכלי דם. לאור ממצאים אלו נותר תמוה השימוש במדד שבעצם יש הטוענים שיתכן ופשט את הרגל.
עוד אנחנו יודעים שמדד זה גם אינו לוקח בחשבון כושר גופני (fitness) ,קצב הלב, ופיזור השומן בגוף, כולם מדדים משמעותיים לתמותה ולתחלואה. (במקרים רבים כפי שכבר נאמר פיזור השומן בגוף יכול להוות מדד אמין יותר לתחלואה מאשר משקל הגוף. )
מדד ה BMI הינו גם מדד חלש לתמותה. כי אין הדברים עומדים על כך שהאדם בעל מדד BMI הגבוה ביותר הוא גם האדם המועד ביותר לתמותה. הקשר בין תמותה ומדד ה BMI הוא יותר קשר של פרבולה( U) הפוכה , כך שלאלו שבקצוות יש סיכויי תמותה גבוהים יותר מאשר לאלו שבאמצע. הקשר בין דרגות BMI ותמותה הופך משמעותי במיוחד דווקא מעל BMI=35. (מה שנוגע בעצם לקצת פחות מ 10% מהאוכלוסייה.) קשר זה משתנה ככל שאנחנו עולים בגיל. אז רמות ה BMI קשורות באופן הפוך עם תמותה (ככל שאתה כבד יותר סיכויי התמותה שלך פוחתים). מעבר לזה אנחנו לא באמת יודעים עדיין האם אותם אלו המצויים בקצות הפרבולה מתים יותר כי יש להם יותר מידי או פחות מידי רקמת שומן.
ולדוגמא אחת מיני רבות בואו נציץ למאמר שפורסם באחד העיתונים המובילים בעולם בקיץ
זה. (Lancet) העיתון פרסם מאמר שסקר 40 מחקרים שמצאו ששמה שמכונה עודף משקל (לפי דרגות BMI ) הוא למעשה משקל הגוף עם סיכון נמוך יותר לתמותה מאשר היות האדם במשקל "נורמאלי" או "שמן".
ממצאים אלו מחזקים את מה שנאמר על ידי המרכז למניעת מחלות בארצות הברית (CDC)שנה קודם לכן. (היות האדם בעודף משקל מסוים מהווה עבורו גורם מגן מפני תמותה מוקדמת)
האם אנחנו לא מנהלים קרב מאסף עם מדד שפשט את הרגל?
יתרה מזו,
אם העיסוק שלנו בהשמנה הוא בשל היותה אחד הגורמים הבולטים לתחלואה ותמותה האם יתכן שלמדד ה BMI יש מעט מאד כדי לתרום לנו?
מה שמעצים את הדיון סביב מדד ה BMI זו דווקא השאלה מי הגופים הקובעים את הערכים הללו. מדוע למשל כפי שכבר ראינו (בפרק הקודם) היה צורך להוריד את מדד עודף המשקל ל 25 ולהפוך 35 מיליון בני אדם לכאלה הסובלים מעודף משקל? אם נבדוק נקודה זו לעומק נראה למשל שההחלטה על כך הושפעה מאד מה IOFT שהוא הכוח הבינלאומי להשמנה, הנסמך לצידו של WHO (ארגון הבריאות העולמי) וIASO (הארגון הבינלאומי ללימודי ההשמנה) אבל אם נעמיק חקור, נגלה שארגון זה נתמך בראש ובראשונה על ידי חברת התרופות העולמית HOFFMAN LA ROCHE מייצרת התרופה להורדת משקל - קסניקל ועל ידי חברת התרופות ABBOTT LABORATORIES מייצרת התרופה להורדת משקל MERIDIA.
ולא אוסיף. די בדברי כדי להותיר בכם סימני שאלה.
(BMI -Body Mass Index) - זהו מדד המציין את היחס בין משקל הגוף לגובהו באדם מבוגר. הוא משמש ככלי ראשוני ופשוט לקביעת מצב עודף המשקל. מדד זה הומצא במאה ה-19 על ידי המתמטיקאי והסטטיסטיקאי הבלגי אדולף קוולטט, במהלך קורס פיזיולוגיה שהעביר באוניברסיטה. הוא אומץ בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת כתקן רפואי למדידת השמנה ובשנות ה-90 נקבע "מדד מסת הגוף" כתקן הבינלאומי בתחום, שגם ארגון הבריאות העולמי (ה-WHO) משתמש בו. הוא זכה לכזאת פופולאריות בין השאר בשל היותו מדד אמין בכל טווח של משקל,(גם במשקלים קיצוניים) הוא מחושב כמשקל גוף בק"ג חלקי גובה (במטר) בריבוע. לדוגמא אם אדם גובהו 165 ומשקלו 55 ה BMI שלו יהיה 20.2
דרגות ה BMI
מתחת ל 18.5 - הרזיה מסוכנת
18.5- 24.9 משקל גוף נורמאלי
25- 29.9 עודף משקל, השמנה קלה
30- 34.9 השמנה בינונית
מעל 35 נדבר על morbid obesity
המוזר הוא שלמרות היות מדד זה המדד המקובל בתוך הממסד הרפואי, הרי שבשורה התחתונה הוא מדד שאינו באמת משקף בריאות ואף אינו מדויק כמדד להשמנה.
חסרונו העיקרי נעוץ בכך, שאינו לוקח בחשבון את מבנה הגוף ובעצם אינו מהווה מדד נכון לגבי מסת השומן ופיזורה בגוף.
היום אנחנו יודעים שמה שחשוב יותר ממשקל הגוף הוא דווקא אופן פיזורו של השומן בגוף.
הבעיה העיקרית במדד זה שהוא מודד את הפרופורציות של משקל הגוף ולא את שומן הגוף. זו גם הסיבה שהרבה אתלטים מקצוענים נחשבים באופן טכני כמצויים ב"עודף משקל / השמנה", לפי מדד זה, למרות שבעצם יש להם מעט שומן בגופם.
אם אנחנו חושבים על השמנה כעודף של שומן הגוף (כך הרי מרביתנו חושבים) הרי שמדד ה BMI מעורר תהיות.
אי אפשר לדון במדד זה מבלי להתייחס למונחי המפתח הידועים "השמנת אגס והשמנת תפוח" המתייחסים דווקא לאופן פיזור השומן בגוף. הם הופכים משמעותיים יותר כאשר אנחנו פוסחים על הצד האסתטי של ההשמנה ונוגעים בצד הבריאותי שלה. והבריאות שלנו אינה מושפעת רק מכמות השומן שלנו או מכמה אנחנו שוקלים אלא גם ואולי בעיקר ממיקומו של השומן בגופנו. אנשים הנוטים לצבור שומן בעיקר באזור הירכיים והעכוז נחשבים לבעלי צורת אגס, ואילו אלה הצוברים שומן במיוחד באזור הבטן נחשבים לבעלי צורת תפוח. אנשים עם צורת אגס מרכזים את עודף המשקל מתחת לקו המותניים ויש להם פחות סיכון לפתח מחלות כמו סוכרת, לב, שבץ מוחי ויתר לחץ דם בהשוואה לאנשים עם מבנה גוף בצורת תפוח. אנשים עם מבנה גוף בצורת אגס נוטים לאבד משקל בחלק העליון של גופם, כך שצורת גופם לא משתנה בהרבה בעת הירידה במשקל ואילו אלו עם השמנת התפוח נוטים לאבד את משקלם מאזור הבטן.
לאחרונה מתבססת ההנחה כי לריכוז השומן באזור הבטן מעבר להשמנה הכוללת, יש השפעה רבה על התחלואה. מצאו, שליחס בין היקף המותן/ירך ( (W/Hולמידת היקף המותן יש השפעה רבה על התפתחות מחלות לב וכלי דם. מאידך מדד BMI (מדידת מסת הגוף ) לא מצליח להוות מדד מנבא לתחלואה זו. רקמת השומן ניתנת לחלוקה לשתי תת קבוצות - רקמת שומן תת עורית ורקמת שומן בטנית - העמוקה. שכיחות ההשמנה באזור הבטן כפי שהיא באה לידי ביטוי על ידי היקף המותנים עולה בשנים האחרונות, הערכות ממחקרי התזונה בארה"ב מראות כי חלה עליה של 28% בגברים ו- 18% בנשים בין השנים 1988-1994 ל- 1999-2000. עליה זו נמדדה גם בארצות אירופאיות שונות והנה מעבר לעליה המצופה ב BMI.
46% מאוכלוסיית ארה"ב בעלת היקף מותניים פתולוגי (כזה ש...), 34% מאוכלוסיית ספרד, 31% מאוכלוסיית איטליה , 26% מאוכלוסיית צרפת, 27% מאוכלוסיית בריטניה, 20% אוכלוסיית גרמניה 30-40% מאוכלוסיית ישראל.
מבין המאפיינים הדמוגרפים ניתן להתרשם כי ההשמנה הביטנית שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים (בגילאים מעל 50 שנה), במעשנים ובאוכלוסיות ממעמד סוציו אקונומי נמוך. עליה זו בממדי ההשמנה הבטנית מלווה בעליה בממדי סוכרת סוג 2 , הפרעות בשומני הדם ומחלות לב וכלי דם. לאור ממצאים אלו נותר תמוה השימוש במדד שבעצם יש הטוענים שיתכן ופשט את הרגל.
עוד אנחנו יודעים שמדד זה גם אינו לוקח בחשבון כושר גופני (fitness) ,קצב הלב, ופיזור השומן בגוף, כולם מדדים משמעותיים לתמותה ולתחלואה. (במקרים רבים כפי שכבר נאמר פיזור השומן בגוף יכול להוות מדד אמין יותר לתחלואה מאשר משקל הגוף. )
מדד ה BMI הינו גם מדד חלש לתמותה. כי אין הדברים עומדים על כך שהאדם בעל מדד BMI הגבוה ביותר הוא גם האדם המועד ביותר לתמותה. הקשר בין תמותה ומדד ה BMI הוא יותר קשר של פרבולה( U) הפוכה , כך שלאלו שבקצוות יש סיכויי תמותה גבוהים יותר מאשר לאלו שבאמצע. הקשר בין דרגות BMI ותמותה הופך משמעותי במיוחד דווקא מעל BMI=35. (מה שנוגע בעצם לקצת פחות מ 10% מהאוכלוסייה.) קשר זה משתנה ככל שאנחנו עולים בגיל. אז רמות ה BMI קשורות באופן הפוך עם תמותה (ככל שאתה כבד יותר סיכויי התמותה שלך פוחתים). מעבר לזה אנחנו לא באמת יודעים עדיין האם אותם אלו המצויים בקצות הפרבולה מתים יותר כי יש להם יותר מידי או פחות מידי רקמת שומן.
ולדוגמא אחת מיני רבות בואו נציץ למאמר שפורסם באחד העיתונים המובילים בעולם בקיץ
זה. (Lancet) העיתון פרסם מאמר שסקר 40 מחקרים שמצאו ששמה שמכונה עודף משקל (לפי דרגות BMI ) הוא למעשה משקל הגוף עם סיכון נמוך יותר לתמותה מאשר היות האדם במשקל "נורמאלי" או "שמן".
ממצאים אלו מחזקים את מה שנאמר על ידי המרכז למניעת מחלות בארצות הברית (CDC)שנה קודם לכן. (היות האדם בעודף משקל מסוים מהווה עבורו גורם מגן מפני תמותה מוקדמת)
האם אנחנו לא מנהלים קרב מאסף עם מדד שפשט את הרגל?
יתרה מזו,
אם העיסוק שלנו בהשמנה הוא בשל היותה אחד הגורמים הבולטים לתחלואה ותמותה האם יתכן שלמדד ה BMI יש מעט מאד כדי לתרום לנו?
מה שמעצים את הדיון סביב מדד ה BMI זו דווקא השאלה מי הגופים הקובעים את הערכים הללו. מדוע למשל כפי שכבר ראינו (בפרק הקודם) היה צורך להוריד את מדד עודף המשקל ל 25 ולהפוך 35 מיליון בני אדם לכאלה הסובלים מעודף משקל? אם נבדוק נקודה זו לעומק נראה למשל שההחלטה על כך הושפעה מאד מה IOFT שהוא הכוח הבינלאומי להשמנה, הנסמך לצידו של WHO (ארגון הבריאות העולמי) וIASO (הארגון הבינלאומי ללימודי ההשמנה) אבל אם נעמיק חקור, נגלה שארגון זה נתמך בראש ובראשונה על ידי חברת התרופות העולמית HOFFMAN LA ROCHE מייצרת התרופה להורדת משקל - קסניקל ועל ידי חברת התרופות ABBOTT LABORATORIES מייצרת התרופה להורדת משקל MERIDIA.
ולא אוסיף. די בדברי כדי להותיר בכם סימני שאלה.
איילת קלטר דיאטנית קלינית מומחית לטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה. מנהלת המרכז לטיפול ולימוד שפת האכילה.
http://www.eatingdialog.com
http://www.eatingdialog.com
